<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן כ"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
דין לאסור (מותר) הכבד שלא נמלח ונצלה קצת, עד שכלה אדמומית שבו. דקיימא לן כרב אשי, דבתראה הוא, דאסור עד שנתייבש כולו. מותר ליתן [כבד] שנצלה לבשל בקדירה, כמו שאנו רגילין בכבד. ובלבד שיהיה נצלה יפה עד שיהא הדם נשרף ויבש וכלה מתוך הבשר. ואז יהיה מותר, דדם האיברים מותר כל זמן שלא פירש. אבל מיד שכלה אדמומית שבו אין להתיר ולבשל. אע"ג דרב ששת הוה קרי ליה חמר בשר, דקיימא לן כרב אשי דבתראה הוא, דאסר פליטתו אפילו אחר שכלה מראה אדמומית שבו. אלמא דם חשוב. וכן אנו נוהגין הדחת מלוח לקדרה מפני הדם הנבלע במלח הצריכו בו, ואין לו כח לזוז מן המלח. כי מעט הוא והמלח מעכבו. כי מכח המליחה יצא כל הדם, גם הציר אחר כל הדם, ואין דם מתעכב שם כי אם מעט הבלוע במלח. ועל ידי הדחה נופל אותו מלח. ועל כן לא הצריכו במילחא גללניתא רק ניפוץ [קי"ג ע"א]. ומטעם שיהא המלח עצמה נעשה נבילה וטעמו של מלח נכנס בבשר אין לאסור הבשר. וטעם יש לי בזה.
